יש בית ספר מקסים שכל מפגש עם הילדים מעורר אותי לכתוב, להביע, להוציא קול, וזה חוזר על עצמו בהתפתחות מדהימה.
המרחב שלי בבית הספר הוא מרחב בטבע שמאפשר לילדים להיות עם עצמם, איתי, עם הטבע, להתחבר למי שהם ולעוצמות שלהם.
אני החלטתי בתוכי שאני קורא למרחב הזה "מרחב להכרה בכוחות שלהם ובמה שהם טובים בו".
והמרחב הזה עבורי הוא בית,
הוא בית להביא את המערכת הזוגית שלי, לשתף עליה, להתרחב איתה, לגלות כמה צמאים הילדים להכיר מהי מערכת יחסים, מהי שותפות, מהו יחד, מהו גם וגם.
הוא בית עבורי להביא את הילד שבי, הנער שבי, בפתיחות ובכנות.
הוא בית ללמידה מהי מערכת חינוכית חדשנית, עתידנית, ושמיעת קולות הילדים ובקשתם.
הוא בית עבורי לפתח ענווה, שיחה כנה, חברות, הדדיות, תקשורת.
וכמו שהמרחב הזה הוא בית עבורי, הם יודעים היטב שהוא בית עבורם,
בית להביא את ליבם, את הפחדים שלהם, את הצחוקים, הסתלבט, את הכאב, את הכעס.
זה בית עבורם להיות חופשיים, זה בית בו הם בוחרים מה הם עושים, זה בית שהם יודעים שמי שלא רוצה להשתתף יכול לשבת ופשוט להיות בנוכחות.
זה בית לבוא באיזה אנרגיה שהם רוצים והכל מתקבל בברכה ובאהבה.
ואת כל זה אנחנו רוקמים יחד בהקשבה וכבוד.
הם מספרים לי שהם הגיעו היום לבית הספר רק בגלל המפגש שלנו ביער,
והם חושבים כל השבוע על נושאים שעליהם הם רוצים לדבר, להתרחב, להביא, לחקור.
זה כל כך מניע אותי לבוא ולהיות איתם שם. בשיא ההתרגשות.
השבוע עלו נושאים כל כך משמעותיים.
מהו בית?
איך תראה מסגרת שתרצו לקום אליה בשמחה? באושר?
מה יהיה בה? איך היא תראה?
מהי מערכת יחסים? מהי זוגיות? מה מותר? מה אסור? מה זה אומר?
מהי מחויבות? האם יש כזאת? האם אני באמת חייב למישהו? למישהי?
ותמיד מגיע השלב שבו אני מתבקש להפסיק לדבר, ופשוט להיות.
השיח ממשיך להתנהל בצורה כל כך מדהימה, וכל קול שקיים במפגש מרחיב את השני.
ולבסוף יש שקט כזה שאני לא יכול לתאר אותו במילים. זה קסם כזה…. המילים נגמרות.. אין כבר צורך לדבר. כולנו יושבים סביב המדורה ומביטים.
בזמן הזה הלב שלי פועם בשקט ובהרמוניה. ואני יודע שהם מעכלים. מעכלים את הרעיון והתפיסה של חופש.
חופש לבחור.
חופש להיות.
חופש תנועה.
וכשאני שואל אותם מה אתם בוחרים? מה אתם רוצים? הם אומרים:
"אני בוחר ללמוד מדעים, אני אוהב את זה, זה מעניין אותי".
"אני אוהב להיות בטבע, ככה הייתי רוצה בתחילת היום".
"אני הייתי רוצה לפתוח מעגל שיח פתוח בכל תחילת יום, ולא רק שכל בוקר יגידו לי מה מהערכת להיום, אני רוצה יותר מזה".
"אני רוצה יותר זמן עם החברים שלי".
"אני מודה שאני לא יודע איך מערכת חדשה נראית, מרוב הזמן שלי בבית הספר".
"זה מפחיד אותי מערכת חדשה שאפשר לבחור בה, ואני חושב שגם את ההורים שלי".
ותודה..
תודה לכם שאתם מסכימים להשמיע אתכם!
אתם בונים כאן את החדש, דרך הקול שלכם. אני מתרחב אל החדש דרככם.
אתם מלמדים אותי איך יראה הדבר הבא.. מה נפשכם רוצה, חושקת, מה האדמה מבקשת.
וכל מפגש מגדיל לי את טווח הראייה למה עוד אפשרי כאן..
והכל אפשרי!!!!!!
וכבר נוצר!! הכל כאן.
